ראש השנה קרב ובא ואני פולנייה שכמוני (בעצם יש לי צד רחוק פולני, אבל למה להרוס פואנטה?) כתבתי, חרזתי ואפילו שילמתי על עיצוב ברכת שנה טובה אישית. הקדמתי ושלחתי את הברכה לכל חברי ולקוחותי והמתנתי בציפייה דרוכה לקול/למייל שמעבר....והם התחילו לזרום. היו כאלו שהשיבו בקצרה , "תודה גם לך", היו כאלו שהשיבו באריכות ובאופן אישי, היו כאלו שביקשו ממזכירתם לשלוח לי את הברכה שעיצב עבורם משרד הפרסום, AS IS ללא כל תוספת והיו כאלה...נו טוב...ששמרו על דממה תקשורתית ולא הגיבו כלל. קיבלו? לא קיבלו? פשוט לא רצו לענות? ואם לא רצו לענות אז מדוע? מהם האיפיונים של האנשים שלא ענו? בכירים שזמנם יקר להם? לקוחות עבר שאינם מעונינים לחדש את הקשר עימי? או שמה אנשים פשוט מואסים בברכות המשוגרות להם באופן ממוסחר ומעדיפים אמצעי התקשרות אישי ובלתי אמצעי?
אז מה שנראה לאחרים כתהליך חברתי שגרתי ומשעמם (או מקסימום לתהליך חברתי ששייך לקטגוריה של "נימוסים והליכות") הופך, בעיניי לתופעה מענינת ששווה חקירה ועיון נוסף. אחד המאמרים עליהם חשבתי בהקשר זה היה המסה של מרסל מוס "מסה על המתנה"* המעלה מספר שאלות בנושא חליפין חברתי של מתנות/טובין. בהקשר זה ניתן לטעמי לראות את ברכת ראש השנה עשויה כ"טובין רגשי", אשר הענקתו חושפת שאלות מענינות: ביניהן שאלת ההדדיות, האבחנה בין רצון טוב ותחושת המחויבות, הפוליטיקה של יחסי החליפין, כיצד מעצבים יחסי כוח באמצעות היענות (או סוג ההיענות) או אי הענות לברכה?
משלוח שנה טובה (גם היא היא מסחרית) דורשת זמן תשומת לב והשקעה מצד השולח (לפחות מצידי שהרי אין לי מערך שלם של אנשים שעובדים עבורי ושולחים בשמי) האם זה מוגזם לצפות למענה כלשהו? כנראה שלא. משום שעל פי מוס, המתנה היא אחד היסודות שעליהם מושתתים החיים החברתיים ואין לראות אותה כיחסי חליפין פשוטים. כלומר היא מנגנון חברתי שיש לו 3 מרכיבים - הנותן, המקבל ותחושת החוב, שהיא זו שמזינה ומעצבת את היחסים בין בני האדם. על פי מוס, על פי כללי החליפין המקובלים, כמעט תמיד קיימת ציפייה לקבל מתנה שמנגד. כלומר מתן דבר מה מתוך ציפייה לקבל עבורו משהו אחר, היא התנהגות אנושית הכפופה למאפייני תרבות אוניברסליים. נו...אז אני בסדר לא?
השאלה הנשאלת היא אם כן, מדוע אנשים שמכירים אותי ושלחתי להם ברכה לא ענו לי? האם יש חשש מתחושת מחויבות שתווצר אם יענו לי? האם באמצעות דגם הפעולה הזה הם מפגינים עמדת עליונות ביחסי ספק לקוח, בבחינת "זהו תפקידו של הספק לחזר אחר הלקוח" וזוהי אחת מדרכי החיזור (ראש השנה ופסח אגב הם שני החגים בהם ספקים מעניקים מתנות אמיתיות לעיתים יקרות ערך ללקוחותיהם) שהשתרשה לה בתרבות העסקית הישראלית, כאשר ברור מהו "תפקידו" של כל אחד מן הצדדים בתאטרון החברתי/עסקי?
לסיכום, הברכה שלי, שהיא רק שלי אישית מיוחדת וחתומה בכתב ידי, טעונה במשמעות רגש וכוונה ואני מאמינה שמי שקיבל אותה, והשיב, הרי שהברכה נגעה בו.... ולמי לא השיב לי.... כנראה ש"הקסם" לא עבד..
מה שמעניין הוא שהחוויה הזו של משלוח ברכת שנה טובה למגוון אנשים טומנת בחובה תחושה של אי ודאות, וציפייה דרוכה וזאת למרות קיומם של מאפייני תרבות והתנהגות אוניברסליים האמורים לספק תחושה של בטחון וודאות באשר להתנהגותם של המקבלים. עובדה זו, מעידה על כך שההתנהגות האנושית מציבה בפנינו בכל פעם אתגרים חדשים להבנתה.......
* מרסל מוס. 2005. מסה על המתנה. תל-אביב: רסלינג.
אז מה שנראה לאחרים כתהליך חברתי שגרתי ומשעמם (או מקסימום לתהליך חברתי ששייך לקטגוריה של "נימוסים והליכות") הופך, בעיניי לתופעה מענינת ששווה חקירה ועיון נוסף. אחד המאמרים עליהם חשבתי בהקשר זה היה המסה של מרסל מוס "מסה על המתנה"* המעלה מספר שאלות בנושא חליפין חברתי של מתנות/טובין. בהקשר זה ניתן לטעמי לראות את ברכת ראש השנה עשויה כ"טובין רגשי", אשר הענקתו חושפת שאלות מענינות: ביניהן שאלת ההדדיות, האבחנה בין רצון טוב ותחושת המחויבות, הפוליטיקה של יחסי החליפין, כיצד מעצבים יחסי כוח באמצעות היענות (או סוג ההיענות) או אי הענות לברכה?
משלוח שנה טובה (גם היא היא מסחרית) דורשת זמן תשומת לב והשקעה מצד השולח (לפחות מצידי שהרי אין לי מערך שלם של אנשים שעובדים עבורי ושולחים בשמי) האם זה מוגזם לצפות למענה כלשהו? כנראה שלא. משום שעל פי מוס, המתנה היא אחד היסודות שעליהם מושתתים החיים החברתיים ואין לראות אותה כיחסי חליפין פשוטים. כלומר היא מנגנון חברתי שיש לו 3 מרכיבים - הנותן, המקבל ותחושת החוב, שהיא זו שמזינה ומעצבת את היחסים בין בני האדם. על פי מוס, על פי כללי החליפין המקובלים, כמעט תמיד קיימת ציפייה לקבל מתנה שמנגד. כלומר מתן דבר מה מתוך ציפייה לקבל עבורו משהו אחר, היא התנהגות אנושית הכפופה למאפייני תרבות אוניברסליים. נו...אז אני בסדר לא?
השאלה הנשאלת היא אם כן, מדוע אנשים שמכירים אותי ושלחתי להם ברכה לא ענו לי? האם יש חשש מתחושת מחויבות שתווצר אם יענו לי? האם באמצעות דגם הפעולה הזה הם מפגינים עמדת עליונות ביחסי ספק לקוח, בבחינת "זהו תפקידו של הספק לחזר אחר הלקוח" וזוהי אחת מדרכי החיזור (ראש השנה ופסח אגב הם שני החגים בהם ספקים מעניקים מתנות אמיתיות לעיתים יקרות ערך ללקוחותיהם) שהשתרשה לה בתרבות העסקית הישראלית, כאשר ברור מהו "תפקידו" של כל אחד מן הצדדים בתאטרון החברתי/עסקי?
לסיכום, הברכה שלי, שהיא רק שלי אישית מיוחדת וחתומה בכתב ידי, טעונה במשמעות רגש וכוונה ואני מאמינה שמי שקיבל אותה, והשיב, הרי שהברכה נגעה בו.... ולמי לא השיב לי.... כנראה ש"הקסם" לא עבד..
מה שמעניין הוא שהחוויה הזו של משלוח ברכת שנה טובה למגוון אנשים טומנת בחובה תחושה של אי ודאות, וציפייה דרוכה וזאת למרות קיומם של מאפייני תרבות והתנהגות אוניברסליים האמורים לספק תחושה של בטחון וודאות באשר להתנהגותם של המקבלים. עובדה זו, מעידה על כך שההתנהגות האנושית מציבה בפנינו בכל פעם אתגרים חדשים להבנתה.......
* מרסל מוס. 2005. מסה על המתנה. תל-אביב: רסלינג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה